קטגוריה: אקטואליה?

השבוע נדרשתי לשרותי טכנאי למערכת האזעקה בביתי. כשהתקשרתי אל הטכנאי הוא ענה בקוצר רוח "רק רגע", ואז שמעתי אותו צועק על מישהו אחר "הם פשוט התחרפנו לגמרי".

ברגע זה האירה בי התובנה שבעצם אינני יודע כלום על אותו טכנאי. אינני יודע אם הוא ביביסט חשוך תומך רפורמה, או יפה נפש מבוהל המתנגד למהפכה החוקתית. ומה אם הוא משתייך למחנה הלא נכון, חשבתי לעצמי? הרי איך אוכל לסמוך על שיקול הדעת והיושרה שלו ולהיות סמוך ובטוח שיבצע את עבודתו נאמנה? ויתרה מזאת, האם אני מוכן לשלם לו כסף שחלילה יממן דלק לנסיעות איטיות בשדה התעופה או להפך ארוחת שבת נינוחה של מצביעים בורים?

גל המחשבות שלי לא נעצר שם. הבוקר בעת משחק פריסבי בחוף הים, סטה החפץ במעופו וחלף במרחק מדאיג מפרצופם של זוג אוהבים. האינסטינקט הראשון שלי היה להתנצל, אלא שאז הבנתי – הם אולי מהמחנה הלא נכון ואז חלילה לי מלשדר חולשה ואני צריך לצעוק "בפעם הבאה לא אפספס"!

ובעצם הבעיה הזו רובצת לפתחנו בכל יום בכל שעה. בשיחה נזעמת למוקד השרות של חברת הסלולר – אבל אולי המוקדנית עייפה כי חזרה מלילה של הפגנות בעד הצד הנכון – ואז חלילה לי מלדבר אליה בקוצר רוח כהרגלי? אני מצפה ממוקדי השרות להרחיב את התפריטים. "לשפה העברית הקישו 1 , לעברית בעד, הקישו 2, לעברית נגד הקישו 3 ".

ואותו מנוול שעוקף אותי בפקק על השוליים – איך אדע אם הוא בדרך למשימה המקודשת של חסימת הכניסה לנתב"ג או לעבודתו החשובה כעוזר פרלמנטרי בוועדת חוקה חוק ומשפט?

אבל כאן נכנסת לפעולה היזמות של סטארטאפ ניישן. נתחיל מלאו-טק. טלאי צבעוני שיעזור לזהות את ההשתיכות של כל אחד. נניח שחור לתומכי הרפורמה ולבן למתנגדי המהפכה (אבל בעצם אלו האחרונים משתמשים בדגלים שחורים אז אולי יעדיפו את הצבע השחור?). ואולי טלאי דו צדדי כך שאוכל להציג צד אחד בעודי אוסף את ההזמנה של תן ביס במטבחון במשרד, ואת הצד השני כשאני משחק סנוקר עם החברים מהגדוד?

אפשר כמובן גם לנסות לנחש. מי שמחייך – ברור שהוא תומך רפורמה, אחרת מה לעזאזל יש לו לחייך. משקפיים עגולות ומבט חנוני – ברור, כיפה על הראש – ברור, אבל מה נעשה עם מי שחובש כיפה ולו משקפיים עגולות, או מי שחלילה ידה משגת לרכוש עדשות מגע?

ומה אם לא נפגשים פנים אל פנים? אולי אפליקצייה דמויית true caller ? שכותבת ליד שם המתקשר "חשוד כתומך רפורמה". או בינה מלאכותית שמתייגת כל פרופיל אינסטגרם/פייסבוק/טיקטוק?

ומה נמליץ לבעלי עסקים קטנים שהמדינה חשובה להם אבל גם הפרנסה? למשל חנות ירקות. האם לשים שלט "לתומכי/מתנגדי בלבד", או "פתוחים זמנית לכל הדעות", ואולי פשוט שני מחירים לכל מוצר – במקום "מחיר לחבר מועדון" ירשם "מחיר למצביע הנבון".

ואולי צריך הפרדה מפלסית לפי שעות? כך שבימי ראשון שני וחמישי יהיה העסק (או מקום ציבורי כמו חוף הים) פתוח לקבוצה אחת, ובשאר ימות השבוע לקבוצה השניה?

ומה לגבי המתנדנדים, אולי טלאי מפוספס של "מטורפים, השתגעתם כולכם, עזבו אותי באמא שלכם"?

לא יודע לגביכם אבל אותי הקדמת הבחירות מתסכלת מאד. שוברים את הכלים ולא משחקים, מכניסים את המשק לסיחרור ובסופו של תהליך אותם אנשים שכעת שופכים רפש זה על זה ולא מסוגלים לשבת ליד אותו השולחן ישאו ויתנו (או למעשה ישאו ויקבלו) זה עם זה בחדווה רבה.

בעבר נעשו נסיונות לשפר את יכולת המשילות ויציבותה של הכנסת והממשלה. החל מהחוק לבחירה ישירה וכלה בהעלאה של אחוז החסימה.

לדעתי יוזמות אלו מנסות לטפל בבעיה מתוך ראיה רציונלת. ויאמר לכם כל פסיכולוג חובב את מה שאמר אחד העם – "לא זה הדרך".

ולכן אני מציע את חוק אראלה למשילות. לפי הצעת החוק שלי, כנסת שמתפזרת לפני תום הקדנציה, יוגרלו, באדיבות מפעל הפייס לקידום החינוך והבריאות (בעיקר הנפשית – של כולנו) שמות של 60 חברי כנסת מתוך 120 חברי הכנסת המתפזרת (וראש הממשלה בכלל זה). ההגרלה תערך באירוע נוצץ בהנחיית כוכבי ערוץ הילדים. חברי הכנסת ששמותיהם יעלו בגורל לא יוכלו לכהן בכנסת הבאה ללא קשר למיקומם בפרימריס או למפלגה אליה ישתייכו.

ובא לציון גואל.

אמש בחדשות ערוץ 2 שודר ראיון עם התצפיתנית שזיהתה את חוליית המחבלים שהגיחה מהים באזור זיקים לפני כחודש. בזכות העובדה שהחיילת הצעירה ביצעה את עבודתה וגילתה ערנות נמנע פיגוע גדול.

ואז ספק שואל ספק קובע הכתב – "אז את למעשה גיבורה".

לא כתב יקר – היא לא גיבורה. היא חיילת טובה ואולי אפילו מצטיינת אבל היא לא גיבורה. היו מספיק מקרי גבורה במבצע הזה. גבורה היא לרדת למנהרה ממולכדת כדי לחפש חבר שנחטף, לטפל בפצועים תחת אש, ועוד פעולות לא הגיוניות הכרוכות בסכנת חיים. או להבדיל אלף אלפי הבדלות – גבורה זה  להכנס ללשכה של ראש הממשלה נתניהו ולומר לו שהנשיא אובמה על הקו.

1. יום ג', היום השני למבצע, יונית לוי: "עברו עשרים וארבע שעות – איך יתכן שהחמאס עדיין יורה טילים"

ואותה שאלה חוזרת כל ערב…

2. יום ג' היום השני למבצע, ידיעות אחרונות: "זו מסתמנת כמלחמת התשה"

(כלומר אנחנו מאוכזבים שלא הצלחתם לגמור את זה ב-12 שעות), הרי ברור שזו מלחמת התשה שנמשכת בעשר חמש עשרה השנים האחרונות (לפחות מבחינת תושבי הדרום), ותימשך בשבועות הקרובים כאשר במקביל יאבדו השדרים והפרשנים את הסבלנות ויטענו "הציבור מאבד את הסבלנות"

3. יום ג', ידיעות אחרונות: "טיל תודעה על חדרה"

אתם יודעים (וגם אנחנו במערכת העיתון) שטיל כזה לא משנה למעשה כלום – אבל חייבים למצוא בכוח הישגים לחמאס וכשלונות לישראל, אחרת אנחנו לא עושים את עבודתנו העיתונאית.

4. יום ד', ידיעות אחרונות: "מנגד הגיב צה"ל במכת פתיחה מהוססת, מפוספסת ונטולת הפתעות"

נראה שבמצוקת המבצע נתנו למבקר התאטרון לכתוב פרשנות צבאית.

5. יום ד', ידיעות אחרונות: "חלאד משעל מאיים – אם הכיבוש לא יפסק – נירה על חיפה".

איום שהופך לנושא לדיון באולפני החדשות. אני מנסה להבין את האיום הנורא הזה, על גוש דן הם יורים, חמישה מליון אזרחים בטווח הטילים – אבל המחשבה על זה שהם יירו על חיפה צריכה לגרום לנו לפרוץ בבכי ולבקש הפסקת אש? ואחרי חיפה? מה אז? יאיימו לירות על עכו או על כרמיאל? אמא'לה!

6. יום ד', זהבה גלאון: "די לחיסולים, הנסיון מוכיח שכאשר מחסלים פעיל טרור בא במקומו מישהו גרוע יותר"

ואני אומר יש להחליף את המילה 'חיסול' במילה 'ויתור' ואת המילה 'מישהו' במילה 'דרישה'.

7. יום ה', נמל אשדוד הושבת בגיבוי ההסתדרות היות והעובדים חוששים (או במילים אחרות רוצים עוד המבורגר לצהריים),

אבל במקביל 200 נהגי משאיות ישראלים מובילים מזון ומים לרצועה תחת אש של ארגוני הטרור.

ואני שואל – איפה ההסתדרות כשצריך אותה? למה הם לא דואגים לבטיחות נהגי המשאיות ודורשים שכל עוד יש סכנה הם ישבתו? (ושלא ישתמע חלילה שאני נגד זה שאנחנו מספקים מזון ומים לצד בו אנחנו נלחמים כאילו מדובר במשחק מונופול ולא במלחמה)

8. יום ו' בבוקר, ידיעות אחרונות: (וכל המוסיף גורע) "המטחים הכבדים מרצועת עזה ממשיכים לגבות מחיר בישראל: אדם אחד נפצע הבוקר (יום ו')"

(ההדגשה במקור – מתאים יותר למצב בו אחרי חמישים הרוגים נהרגו עוד עשרה – טפו טפו טפו)

9. אוי ושכחנו לומר שאיך יתכן שכיפת ברזל לא מיירטת את כל הטילים או שיש לה התרעות שווא

(ואם תשאלו אותי אזי מדובר בפלא טכנולוגי הגובל בגאונות! – למרות שיש לי הרבה מה לומר על הגישה האסטרטגית של השקעה במיגון)

10. יום ה' אולפן חדשות 2:תמונות מתל אביב – תראו הרחובות ריקים

רוצה לומר הצליחו אנשי החמאס לעצור את העיר ללא הפסקה – אז מה? זו מלחמה לעזאזל…

11. אז מה התקשורת הישראלית רוצה:

– אפס הרוגים אזרחים בצד השני

– מבצע שיגמר תוך יום

– אפשרית פגיעה מסויימת באזרחים בצד הישראלי אבל בשום פנים ואופן לא פגיעה חלילה באזרחים

– רצוי – שיחות שלום שתתנהלנה במקביל כדי שאנו מאזן לא יפנה חלילה לבי הדין הבינלאומי (חשבתי לתומי שהיות והוא ראש ממשלת האחדות הפלסטינאית, ואחראי מתוקף כך לירי מכוון על אזרחים אז הוא אמור להיות בצד הנתבע ולא בצד התובע – אבל איפה הפרקליטות כשצריך אותה)

מסכנים הכתבים – אזרחים לא מתלהמים, מעט מאד נפגעים בצד הישראלי, עדין אין עליהום בין לאומי – מה עושים – איך נראה שהפסדנו.

כמה ימים היתה נמשכת מלחמת ששת הימים על 700 הרוגיה ו2500 הפצועים עם התקשורת של היום?

12.אז מי למעשה יקבע אם ישראל תנצח במערכה הזו או תפסיד? ראש הממשלה? שר הביטחון? הקבינט? הרמטכ"ל? – לא ולא, כפי שקרה במערכות הקודמות מי שיקבע יהיו רזי ברקאי, יעל דן, יונית לוי, אמנון אברמוביץ ואודי סגל. הם אלו שבהרמת גבה ברגע הנכון, שפת גוף תוקפנית בזמן שהמרואיין הוא חבר ממשלה בישראל, ואמפתית כהמדובר בדובר חמאסי על קן הטלפון מעזה, יקבעו שישראל הפסידה או יצאה בתקו בסיבוב הזה בלי קשר ממשי למציאות ולעובדות.

ואפשר לצפות את דוח המבקר שימליץ להעביר מתפקידם אי אלו אנשים בדרג מקבלי ההחלטות או בדרג הביצועי – אבל מי ימליץ להעביר מתפקידם את אותם כתבים ופרשנים שהם אלו שקובעים את תוצאת המלחמה היות ו
"perception is reality".

13. יום א' בבוקר, ידיעות אחרונות: "בעקבות ירי הרקטות לחברון: צה"ל יעביר הנחיות התגוננות לפלסטינים" (וכל המוסיף גורע)

14. וכמחווה לאבשלום קור – רגע של עברית. אני שומע וקורא פעמים רבות את הביטוי "מטח כבד". במקרים רבים מדובר ב3-4 רקטות. עכשיו אני מבין שעל ירי בודד צריך לומר "רקטה נורתה", והשלב הבא בכמות הוא "מטח" (לפי מילון אבן שושן, פרוש המילה "מטח" היא "יריה בבת אחת מכמה כלי נשק בני אותו הסוג". אז מה זה כמה כלי נשק? נניח שלושה?) אז מה ראוי להקרא מטח כבד? בוודאי שלא 2-3 רקטות. אולי 20-30.

אבל הביטוי "מטח כבד" מתאים הרבה יותר לכותרת אדומה עם רקע שחור.

15. וחייבים, פשוט חייבים, לדבר על הזוכה העיקרי (וכנראה היחידי) מארועי השבועיים האחרונים, הלא הוא עורך הדין רונאל פישר – מישהו זוכר?

על שני דברים חונכתי בבית הורי. האחד – להיות ישר ושומר חוק. והשני – לחסוך במים. לאימי, שחיה בירושלים בימי המצור של מלחמת העצמאות, היה (ועודנו) נושא החיסכון במים קיצוני עד כדי כפייתיות.

היום בהיותה בת 84 היא מתגנבת בלילות להשקות את שלושת העצים שנותרו בחיים בחצר הבית בו היא מתגוררת מזה 50 שנה. ומדוע בלילה – כדי שלא יתפוש אותה פקח – הרי אסור להשקות גינות. הרי לכם קיצו של החינוך לשמירת חוק.

גם בי הוטבע נושא החיסכון במים עד לכדי אובססיה. אחת מטראומות הילדות שלי הייתה כאשר ראיתי את שכני משאירים את ברז הכיור פתוח בזמן שטיפת הכלים ועד היום אני עושה אופטימיזציות בכל פעם שאני פותח ברז.

כשבנינו, לפני כשבע שנים, את ביתנו החדש, רצינו לכלול בבית מערכת לטיהור מים אפורים. אך העלות, והחישוב הפשוט לפיו לא נחזיר את ההשקעה לעולם (במחירי המערכות והמים שהיו נהוגים אז ובהתחשב בבלאי ועלות תחזוקה שוטפת) הורידו אותנו מהמחשבה האווילית.

בימים אלו, בעוד שכניי לשכונה שוטפים את ריצפת ביתם בצינור לקראת הפסח, ובמרינה בהרצלייה שוטפים את היאכטות בצינור (היות ויש חוק האוסר על השקיית מכונית בצינור, אך את תחום היאכטות החוק איננו מכסה), מפציע מכל מרקע הקמפיין החדש לחיסכון במים. אנו נדרשים לראות את גינתנו מצהיבה בעודנו קוראים כי "לא ייאסר שימוש בבריכות רחצה פרטיות היות ואי מילוי הבריכה יגרום לבלאי ולנזק כספי לבעלי הבריכות".

ועוד אנו קוראים כי החוק למניעת השקיית גינות ייאכף באופן פשוט להפליא – אם הדשא שלך ירוק – אתה עבריין. כלומר מי שמתקלח במשך חצי שעה, מצחצח את השיניים בצינור, ומפעיל את המדיח עם צלחת בודדת – אך אינו משקה את הדשא שלו הוא בסדר, ומי שחוסך בכל תחומי החיים, וממחזר מים לגינה כך שהדשא שלו ירוק – הוא עבריין. וזאת כדי לא להסתבך בשיטה המורכבת של הסתכלות על השורה התחתונה והיא מונה המים, וחלילה מתן מוטיבאציה לאנשים לחסוך ולנצל מים ביעילות.

לצערי, לראות את נינט טייב או מנשה נוי מאופרים בדוגמא של אדמת נגב אחרי הגשם לא עושה לי את זה. אינני מומחה במדיה ופרסום אך נראה לי כי קמפיין כה אומלל וחסר השראה לא נראה כאן שנים. לטעמי, מעט השקעה ויצירתיות היו יכולים לחולל שינוי מהותי הרבה יותר, ולהלן כמה דוגמאות:

1. put your money were your mouth is – רוצים שנחסוך במים – בבקשה. ספסדו פתרונות ביתיים למיחזור מים, הכירו בהוצאה חד פעמית של שרברב לשינוי הצנרת בבית כהוצאה מוכרת (ולא נורא אם כמה אנשים ינצלו זאת לרעה).
2. ריתמו את הרשויות המקומיות למאמץ. איזה מוטיבאציה יש היום לראש עיר לחסוך במים ולהסתכן בכך שלא יקבל את אות העיר הירוקה בשנה הבאה? הכריזו על תחרות בין הערים לפי קריטריונים של חיסכון / צריכה לנפש, והציעו פרס מהותי (פטור מארנונה לחצי שנה) לתושבי העיר הזוכה. ראשי העיר יכולים לעשות רבות בתחום ההסברה כמו גם בנושא ההשקיה וסוג הגינון ברחבי העיר.
3. נצלו את מדיית הריאליטי. סוף סוף יוכל גם הערוץ הראשון ליהנות מהזאנר. קחו 10 קבוצות, תנו לכל קבוצה בית מגורים קיים ותקציב מוגבל וריאלי (כדי שאחרים יוכלו ללמוד ולהעתיק), והדיחו בכל פרק את מי שהשתמש בכמות המים הכי גדולה (ו/או חשמל – למה לא להרוג כמה ציפורים אקולוגיות באבן אחת?)
4. שנו את תעריף המים. לתעריף שיעשה הבדל. יקבע יעד צריכה לנפש, למשל 100 ליטר לאדם ליום. מי שיעמוד ביעד – יקבל מענק נאה מהמדינה (מאה – מאתיים ₪ לחודש יעשו פלאים). מי שיחרוג ישלם מחיר גבוה לקוב. אני משוכנע שההכנסות לאוצר המדינה תגדלנה ולא תקטנה כתוצאה מהמהלך.
5. נצלו את הטכנולוגיה. מוני מים חכמים אשר נקראים מרחוק אוטומטית כל מספר דקות, מאפשרים לזהות נזילות בצנרת, גניבת מים, ושימוש חריג. זה יכול לעזור לששת הפקחים שגויסו לטובת אכיפת התקנה לאי השקיית גינות בכל הארץ (!) לדעת באיזה בתים הם צריכים לבקר… לא חייבים להחליף את כל התשתית היום אבל אפשר בהחלט לדרוש שתשתיות חדשות ומונים חדשים (שמוחלפים ממילא אחת לחמש שנים) יהיו מהסוג החדש.
6. מי אשם במשבר המים – אם נבחן מי נענש הרי שהתשובה היא פשוטה – כמובן אנחנו האזרחים. הרבה יותר קל להקריב את הגינה שבנינו בעמל רב, אם היינו חשים שהאחראים למחדל שילמו על כך מחיר – ולא רק אנחנו. אותם פקידים שקיבלו שנים משכורות על חשבוננו צריכים לשלם את המחיר כדי שלא נמצא אנחנו משלמים פעמיים – גם את שכרם של אותם משרתי ציבור, וגם את עלות הקמת הגינות מחדש ביום מן הימים. ואם להתנסח בבוטות – כאשר ראשו של האשם משופד על עמוד, הייאוש נעשה יותר נוח.
7. תנו משוב לאזרחים. בשאלה מקרית לכתב אמר נציב המים כי הקמפיין בשנה שעברה הביא לחסכון עצום. למה לא לומר זאת לאזרחים באופן ברור ובזמן אמת. הרי הידיעה שאחרים מתאמצים ולא רק אני היא זריקת עידוד למוטיבאציה. בפרט אצל חיות עדר כמונו. מדוע לחברת החשמל "מגיע" מד צריכת חשמל צבעוני בטלויזיה כדי לכסות על מחדלי התשתית ברשת החשמל, ולחיסכון במים לא מגיע מדיד שיראה לאזרחים, על בסיס יומי, את מצב צריכת המים הלאומי (ולא – מפלס מי הכינרת איננו מדד המשקף את רמת החיסכון שמשיג הציבור).
8. הכריחו מתכנני בתים לתכנן תשתית נפרדת למים אפורים. בזמן הבניה העלות היא אפסית יסית לעלות של שינוי כזה בבית קיים. מה קל מלהוסיף את הדרישה הזו לתהליך אישורי הבניה של כל מבנה חדש?
9. ובסדר, אם אימצתם ולו משהו מהרעיונות הנ"ל, אתם יכולים להמשיך להראות לי את בר רפאלי מתקלפת על המרקע.