על שני דברים חונכתי בבית הורי. האחד – להיות ישר ושומר חוק. והשני – לחסוך במים. לאימי, שחיה בירושלים בימי המצור של מלחמת העצמאות, היה (ועודנו) נושא החיסכון במים קיצוני עד כדי כפייתיות.
היום בהיותה בת 84 היא מתגנבת בלילות להשקות את שלושת העצים שנותרו בחיים בחצר הבית בו היא מתגוררת מזה 50 שנה. ומדוע בלילה – כדי שלא יתפוש אותה פקח – הרי אסור להשקות גינות. הרי לכם קיצו של החינוך לשמירת חוק.
גם בי הוטבע נושא החיסכון במים עד לכדי אובססיה. אחת מטראומות הילדות שלי הייתה כאשר ראיתי את שכני משאירים את ברז הכיור פתוח בזמן שטיפת הכלים ועד היום אני עושה אופטימיזציות בכל פעם שאני פותח ברז.
כשבנינו, לפני כשבע שנים, את ביתנו החדש, רצינו לכלול בבית מערכת לטיהור מים אפורים. אך העלות, והחישוב הפשוט לפיו לא נחזיר את ההשקעה לעולם (במחירי המערכות והמים שהיו נהוגים אז ובהתחשב בבלאי ועלות תחזוקה שוטפת) הורידו אותנו מהמחשבה האווילית.
בימים אלו, בעוד שכניי לשכונה שוטפים את ריצפת ביתם בצינור לקראת הפסח, ובמרינה בהרצלייה שוטפים את היאכטות בצינור (היות ויש חוק האוסר על השקיית מכונית בצינור, אך את תחום היאכטות החוק איננו מכסה), מפציע מכל מרקע הקמפיין החדש לחיסכון במים. אנו נדרשים לראות את גינתנו מצהיבה בעודנו קוראים כי "לא ייאסר שימוש בבריכות רחצה פרטיות היות ואי מילוי הבריכה יגרום לבלאי ולנזק כספי לבעלי הבריכות".
ועוד אנו קוראים כי החוק למניעת השקיית גינות ייאכף באופן פשוט להפליא – אם הדשא שלך ירוק – אתה עבריין. כלומר מי שמתקלח במשך חצי שעה, מצחצח את השיניים בצינור, ומפעיל את המדיח עם צלחת בודדת – אך אינו משקה את הדשא שלו הוא בסדר, ומי שחוסך בכל תחומי החיים, וממחזר מים לגינה כך שהדשא שלו ירוק – הוא עבריין. וזאת כדי לא להסתבך בשיטה המורכבת של הסתכלות על השורה התחתונה והיא מונה המים, וחלילה מתן מוטיבאציה לאנשים לחסוך ולנצל מים ביעילות.
לצערי, לראות את נינט טייב או מנשה נוי מאופרים בדוגמא של אדמת נגב אחרי הגשם לא עושה לי את זה. אינני מומחה במדיה ופרסום אך נראה לי כי קמפיין כה אומלל וחסר השראה לא נראה כאן שנים. לטעמי, מעט השקעה ויצירתיות היו יכולים לחולל שינוי מהותי הרבה יותר, ולהלן כמה דוגמאות:
- put your money were your mouth is – רוצים שנחסוך במים – בבקשה. ספסדו פתרונות ביתיים למיחזור מים, הכירו בהוצאה חד פעמית של שרברב לשינוי הצנרת בבית כהוצאה מוכרת (ולא נורא אם כמה אנשים ינצלו זאת לרעה).
- ריתמו את הרשויות המקומיות למאמץ. איזה מוטיבאציה יש היום לראש עיר לחסוך במים ולהסתכן בכך שלא יקבל את אות העיר הירוקה בשנה הבאה? הכריזו על תחרות בין הערים לפי קריטריונים של חיסכון / צריכה לנפש, והציעו פרס מהותי (פטור מארנונה לחצי שנה) לתושבי העיר הזוכה. ראשי העיר יכולים לעשות רבות בתחום ההסברה כמו גם בנושא ההשקיה וסוג הגינון ברחבי העיר.
- נצלו את מדיית הריאליטי. סוף סוף יוכל גם הערוץ הראשון ליהנות מהזאנר. קחו 10 קבוצות, תנו לכל קבוצה בית מגורים קיים ותקציב מוגבל וריאלי (כדי שאחרים יוכלו ללמוד ולהעתיק), והדיחו בכל פרק את מי שהשתמש בכמות המים הכי גדולה (ו/או חשמל – למה לא להרוג כמה ציפורים אקולוגיות באבן אחת?)
- שנו את תעריף המים. לתעריף שיעשה הבדל. יקבע יעד צריכה לנפש, למשל 100 ליטר לאדם ליום. מי שיעמוד ביעד – יקבל מענק נאה מהמדינה (מאה – מאתיים ₪ לחודש יעשו פלאים). מי שיחרוג ישלם מחיר גבוה לקוב. אני משוכנע שההכנסות לאוצר המדינה תגדלנה ולא תקטנה כתוצאה מהמהלך.
- נצלו את הטכנולוגיה. מוני מים חכמים אשר נקראים מרחוק אוטומטית כל מספר דקות, מאפשרים לזהות נזילות בצנרת, גניבת מים, ושימוש חריג. זה יכול לעזור לששת הפקחים שגויסו לטובת אכיפת התקנה לאי השקיית גינות בכל הארץ (!) לדעת באיזה בתים הם צריכים לבקר… לא חייבים להחליף את כל התשתית היום אבל אפשר בהחלט לדרוש שתשתיות חדשות ומונים חדשים (שמוחלפים ממילא אחת לחמש שנים) יהיו מהסוג החדש.
- מי אשם במשבר המים – אם נבחן מי נענש הרי שהתשובה היא פשוטה – כמובן אנחנו האזרחים. הרבה יותר קל להקריב את הגינה שבנינו בעמל רב, אם היינו חשים שהאחראים למחדל שילמו על כך מחיר – ולא רק אנחנו. אותם פקידים שקיבלו שנים משכורות על חשבוננו צריכים לשלם את המחיר כדי שלא נמצא אנחנו משלמים פעמיים – גם את שכרם של אותם משרתי ציבור, וגם את עלות הקמת הגינות מחדש ביום מן הימים. ואם להתנסח בבוטות – כאשר ראשו של האשם משופד על עמוד, הייאוש נעשה יותר נוח.
- תנו משוב לאזרחים. בשאלה מקרית לכתב אמר נציב המים כי הקמפיין בשנה שעברה הביא לחסכון עצום. למה לא לומר זאת לאזרחים באופן ברור ובזמן אמת. הרי הידיעה שאחרים מתאמצים ולא רק אני היא זריקת עידוד למוטיבאציה. בפרט אצל חיות עדר כמונו. מדוע לחברת החשמל "מגיע" מד צריכת חשמל צבעוני בטלויזיה כדי לכסות על מחדלי התשתית ברשת החשמל, ולחיסכון במים לא מגיע מדיד שיראה לאזרחים, על בסיס יומי, את מצב צריכת המים הלאומי (ולא – מפלס מי הכינרת איננו מדד המשקף את רמת החיסכון שמשיג הציבור).
- הכריחו מתכנני בתים לתכנן תשתית נפרדת למים אפורים. בזמן הבניה העלות היא אפסית יסית לעלות של שינוי כזה בבית קיים. מה קל מלהוסיף את הדרישה הזו לתהליך אישורי הבניה של כל מבנה חדש?
- ובסדר, אם אימצתם ולו משהו מהרעיונות הנ"ל, אתם יכולים להמשיך להראות לי את בר רפאלי מתקלפת על המרקע.