קטגוריה: סתם מעצבן

השבוע נדרשתי לשרותי טכנאי למערכת האזעקה בביתי. כשהתקשרתי אל הטכנאי הוא ענה בקוצר רוח "רק רגע", ואז שמעתי אותו צועק על מישהו אחר "הם פשוט התחרפנו לגמרי".

ברגע זה האירה בי התובנה שבעצם אינני יודע כלום על אותו טכנאי. אינני יודע אם הוא ביביסט חשוך תומך רפורמה, או יפה נפש מבוהל המתנגד למהפכה החוקתית. ומה אם הוא משתייך למחנה הלא נכון, חשבתי לעצמי? הרי איך אוכל לסמוך על שיקול הדעת והיושרה שלו ולהיות סמוך ובטוח שיבצע את עבודתו נאמנה? ויתרה מזאת, האם אני מוכן לשלם לו כסף שחלילה יממן דלק לנסיעות איטיות בשדה התעופה או להפך ארוחת שבת נינוחה של מצביעים בורים?

גל המחשבות שלי לא נעצר שם. הבוקר בעת משחק פריסבי בחוף הים, סטה החפץ במעופו וחלף במרחק מדאיג מפרצופם של זוג אוהבים. האינסטינקט הראשון שלי היה להתנצל, אלא שאז הבנתי – הם אולי מהמחנה הלא נכון ואז חלילה לי מלשדר חולשה ואני צריך לצעוק "בפעם הבאה לא אפספס"!

ובעצם הבעיה הזו רובצת לפתחנו בכל יום בכל שעה. בשיחה נזעמת למוקד השרות של חברת הסלולר – אבל אולי המוקדנית עייפה כי חזרה מלילה של הפגנות בעד הצד הנכון – ואז חלילה לי מלדבר אליה בקוצר רוח כהרגלי? אני מצפה ממוקדי השרות להרחיב את התפריטים. "לשפה העברית הקישו 1 , לעברית בעד, הקישו 2, לעברית נגד הקישו 3 ".

ואותו מנוול שעוקף אותי בפקק על השוליים – איך אדע אם הוא בדרך למשימה המקודשת של חסימת הכניסה לנתב"ג או לעבודתו החשובה כעוזר פרלמנטרי בוועדת חוקה חוק ומשפט?

אבל כאן נכנסת לפעולה היזמות של סטארטאפ ניישן. נתחיל מלאו-טק. טלאי צבעוני שיעזור לזהות את ההשתיכות של כל אחד. נניח שחור לתומכי הרפורמה ולבן למתנגדי המהפכה (אבל בעצם אלו האחרונים משתמשים בדגלים שחורים אז אולי יעדיפו את הצבע השחור?). ואולי טלאי דו צדדי כך שאוכל להציג צד אחד בעודי אוסף את ההזמנה של תן ביס במטבחון במשרד, ואת הצד השני כשאני משחק סנוקר עם החברים מהגדוד?

אפשר כמובן גם לנסות לנחש. מי שמחייך – ברור שהוא תומך רפורמה, אחרת מה לעזאזל יש לו לחייך. משקפיים עגולות ומבט חנוני – ברור, כיפה על הראש – ברור, אבל מה נעשה עם מי שחובש כיפה ולו משקפיים עגולות, או מי שחלילה ידה משגת לרכוש עדשות מגע?

ומה אם לא נפגשים פנים אל פנים? אולי אפליקצייה דמויית true caller ? שכותבת ליד שם המתקשר "חשוד כתומך רפורמה". או בינה מלאכותית שמתייגת כל פרופיל אינסטגרם/פייסבוק/טיקטוק?

ומה נמליץ לבעלי עסקים קטנים שהמדינה חשובה להם אבל גם הפרנסה? למשל חנות ירקות. האם לשים שלט "לתומכי/מתנגדי בלבד", או "פתוחים זמנית לכל הדעות", ואולי פשוט שני מחירים לכל מוצר – במקום "מחיר לחבר מועדון" ירשם "מחיר למצביע הנבון".

ואולי צריך הפרדה מפלסית לפי שעות? כך שבימי ראשון שני וחמישי יהיה העסק (או מקום ציבורי כמו חוף הים) פתוח לקבוצה אחת, ובשאר ימות השבוע לקבוצה השניה?

ומה לגבי המתנדנדים, אולי טלאי מפוספס של "מטורפים, השתגעתם כולכם, עזבו אותי באמא שלכם"?

בימים מטורללים אלו, כאשר השיר השפן הקטן (או לפחות הפזמון שלו) יצא אל מחוץ לחוק, ומי ששר אותו מסתכן בלינץ (למעשה בסקילה כי אף אחד לא יעז להתקרב למרחק של פחות משני מטר), וכאשר מי שמשתעל בפרהסיה זוכה למבטים שהיו שמורים עד לאחרונה לפדופילים מורשעים המהלכים ברחוב במעיל ארוך, מצאתי לנכון לשתף בכמה הרהורים על המצב:

• אתם זוכרים את הסרט מדגסקר, כאשר אלכס האריה המורעב ראה בכל חיה ובפרט במורטי הזברה סטייק עסיסי, כך אני מרגיש בכל יציאה מהבית – כשכל אחד מההולכים מולי ברחוב הוא צלוחית פטרי רוחשת נגיפי קורונה מלאי עזוז – לא יודע איך זה אצלכם אבל אני פיזית מרגיש אותם נעזרים במחושים המוזרים שלהם בכדי לטפס לי על הרגל. ואגב הליכה ברחוב, שמתי לב שאנשים נמנעים מקשר עין, אולי הם חושבים שמבט במישהו אחר ממרחק של 5 מטר יגרום להידבקות, אבל יותר סביר שזה רק ביטוי של בושה – כמו שאלכס האריה התבייש בצורה שהוא ראה את מורטי הזברה – כך אנו מתביישים בזה שאנו רואים בכל אדם אחר כמצע גידול לנגיפים ולא כבן אדם.

• אני צופה בתדהמה (אבל בפה סגור ליתר בטחון) בזעקות השבר על הפגיעה בפרטיות כאשר הממשלה אישרה "במחטף לילי" לשב"כ לעקוב אחרי מיקום הטלפונים בכדי להתריע לאנשים שהם נדבקים פוטנציאליים. לעומת זאת כשאנחנו מקבלים הודעה מגוגל "איך היה בפונדק אסא" זה נראה לנו ממש מגניב. כלומר כשחברה מסחרית הרשומה באירלנד ואין עליה כל פיקוח עוקבת אחרי המיקום שלנו (וגם קוראת את ההודעות שאנחנו כותבים, בונה סרטונים מדליקים מהתמונות שצילמנו, מתעניינת ברשימת אנשי הקשר וכפי הנראה מנתחת את השיחות שאנחנו מנהלים), מאחסנת את המידע למשך 10 שנים ומוכרת אותו למפרסמים – זה ממש בסדר. אבל הגיוני לגמרי ששימוש במיקום שלנו בכדי להציל חיים הוא פגיעה חסרת מידה בפרטיות.
  במחשבה שניה, לו רק הממשלה היתה מפעילה שיקול דעת ובמקום להפעיל את השב"כ פשוט קונה מגוגל פרסום מבוסס מיקום, כך שבמקום לקבל הודעה מוויז – "קפה עדינה 2 דקות ממקומך" נקבל הודעה – "חולה קורונה מאומת נושף בעורפך".

• לאנשים לוקח זמן להסתגל למציאות החדשה. למשל כשזוגתי שתחיה (באמת שתחיה – אני לא שורד דקה עם הילדים המבודדים בבית) מכינה הזמנה מהסופר מול המחשב, הרי שהשאלה "תבדוק אם יש גבינה בולגרית במקרר" איננה רלוונטית יותר. השאלה הנכונה היא – "האם תהיה גבינה בולגרית במקרר בעוד עשרה ימים" (כשהמשלוח יגיע).

• רבים טוענים וכפי הנראה בצדק שמספר הנדבקים גדול ממה שמדווח. מפות המראות את מספר האנשים בבידוד מתעדכנות באינטרנט מדי יום. מאידך יש לי יסוד להניח שמספר האנשים הנמצאים בבידוד אינו משקף את המציאות. לראיה מאז שנסגרו בתי הספר יש גידול בלתי סביר במספר האנשים הנמצאים בבידוד והדעת נותנת שיש בינהם הורים שניכסו לעצמם קירבה שלא היתה לחולה קורונה רק בכדי להשאיר את בן/בת הזוג עם שלושה ילדים, כביסה, וארוחות בעוד הם "נאלצים" לראות נטפליקס במרתף ולקבל מגש של אוכל 3 פעמים ביום.

• ואיך יודעים שהעולם מתחיל להסתגל למציאות החדשה? שבמקום לקבל הודעות דוא"ל עם הצעות מחיר מפתות לכדורי ויאגרה (שמן הסתם הדבר המשותף להן ולדבר האמיתי הוא הצבע), אני מתחיל לקבל הצעות לערכות בדיקה לקורונה (שמן הסתם הדבר המשותף להן ולדבר האמיתי הוא הצבע) – החל מ-$7.5 ליחידות בודדות ועד ל $2.5 ליחידה בכמות של מיליון (המעוניינים מוזמנים לפנות אלי בפרטי).

לא תם ולא נשלם. המשך יבוא….

לא יודע לגביכם אבל אותי הקדמת הבחירות מתסכלת מאד. שוברים את הכלים ולא משחקים, מכניסים את המשק לסיחרור ובסופו של תהליך אותם אנשים שכעת שופכים רפש זה על זה ולא מסוגלים לשבת ליד אותו השולחן ישאו ויתנו (או למעשה ישאו ויקבלו) זה עם זה בחדווה רבה.

בעבר נעשו נסיונות לשפר את יכולת המשילות ויציבותה של הכנסת והממשלה. החל מהחוק לבחירה ישירה וכלה בהעלאה של אחוז החסימה.

לדעתי יוזמות אלו מנסות לטפל בבעיה מתוך ראיה רציונלת. ויאמר לכם כל פסיכולוג חובב את מה שאמר אחד העם – "לא זה הדרך".

ולכן אני מציע את חוק אראלה למשילות. לפי הצעת החוק שלי, כנסת שמתפזרת לפני תום הקדנציה, יוגרלו, באדיבות מפעל הפייס לקידום החינוך והבריאות (בעיקר הנפשית – של כולנו) שמות של 60 חברי כנסת מתוך 120 חברי הכנסת המתפזרת (וראש הממשלה בכלל זה). ההגרלה תערך באירוע נוצץ בהנחיית כוכבי ערוץ הילדים. חברי הכנסת ששמותיהם יעלו בגורל לא יוכלו לכהן בכנסת הבאה ללא קשר למיקומם בפרימריס או למפלגה אליה ישתייכו.

ובא לציון גואל.

ונפתח במשל: בארץ חלם החליטו קברניטי המשק לפתוח את שוק התקשורת הסלולרית לתחרות מחו"ל. מה עשתה חברת הסלולר המובילה באותה מדינה בכדי להילחם ברוע הגזירה – הלכה וסגרה את השירות למיליון הלקוחות שלה למשך יומיים לאות מחאה.

זו אכן חלם אתם אומרים – זה לא יתכן – הרי הם יורים לעצמם ברגל ויגרמו ללקוחות שלהם לעזוב אותם במקום להישאר.

לא יתכן? הרי זה בדיוק מה שעשו עובדי חברת אל על והנהלת החברה בתחילת השבוע.

במשך שלושת העשורים האחרונים הזדמן לי לצערי לטוס לחו"ל פעמים רבות. בכל המקרים התאמצתי לבחור בחברת אל על פני חברות אחרות ולעודד את העובדים בחברות שניהלתי להעדיף את חברת אל על גם כאשר פירוש הדבר היה לשלם עבור כרטיסי טיסה יקרים יותר, או עבור שהייה של עובד בסוף שבוע בחו"ל בכדי להמתין לטיסות חזרה עם צאת השבת.

אני לא מתבייש לומר שהסיבה העיקרית לכך היתה פטריוטיות – העדפה של כחול לבן. השירות של אל על היה לטעמי בסדר – לא טוב ולא גרוע משמעותית מזה של חברות אחרות.

בימים האחרונים עקבתי בהשתאות אחר השביתה של חברות התעופה הישראליות ובראשן חברת אל על. השבתה פתאומית, אלימה, שפגעה באלפי אנשים, תיירים וישראלים כאחד. שביתה עליה הכריזו ביום חמישי – בהתראה של פחות משלושה ימים.

ברצוני לציין כי לא נפגעתי מהשביתה בכל דרך והיא לא שיבשה תוכניות – לא לי, לא לעובדי ולא למי ממכרי. בעבר נתקעתי שלוש פעמים בשדות תעופה בארץ ובחו"ל בשל השבתות פתאומיות ופראיות של נתב"ג – מה שלא גרם לי לחיבה יתרה ליו"ר ההסתדרות דאז (השר דהיום – עמיר פרץ) אבל זה שייך לסיפור אחר.

אפשר לחלק את השביתה לשני חלקים – החלק שקדם לאישור הסכם השמים הפתוחים בממשלה והחלק שאחריו. נתייחס לרגע לחלק השני: בהחלטת הממשלה נקבע כי עם אישור ההסכם, מוקצבים לשרי האוצר והתחבורה 45 יום לדון עם החברות על פיצוי (כגון עבור הוצאות הביטחון).

הייתי (אולי) יכול להבין אם השביתה היתה מתחילה לאחר תום 45 הימים הללו, במידה והממשלה לא היתה נושאת ונותנת בתום לב, אבל להמשיך את השביתה הבריונית הזו רק בכדי "לזרז" את המו"מ עם הממשלה – זו פשוט בריונות וחוצפה.

ועוד כמה מחשבות:

• ההנהלה – אני לא מבין בחוקי התעופה, אבל צפיתי במנכ"ל אל על (בעודו מתאפק לא לחנוק את השר כ"ץ היושב לידו באולפן) מסביר את הרציונל לשביתה ומדוע היא נחוצה, אך לא משבית את הטיסות בעצמו אלא נותן לעובדים לעשות זאת כדי שלא יצטרך חלילה לפצות את ציבור הנוסעים.
• ההסתדרות – מחזיק תיק התחבורה בהסתדרות התראיין לערוץ 2 ביום ראשון בערב, על רקע תורים משתרכים של נוסעים מיואשים בשדה התעופה, ואמר לכתבת "הרי אם לא היתה שביתה לא היית מראיינת אותי" – ובכן אדוני – אני חושב שאתה טועה, במידה והיית מעוניין הרי שהיו מזמינים אותך לאולפן ומראיינים אותך בשמחה. ובכל אופן נראה לי שיכולת למצוא שיטות פחות גרועות להשיג זמן מסך. אגב – בהמשך להערתו לפיה "יש לכל חברות התעופה הישראליות ביחד רק 40 מטוסים מסכנים", מתבקש אותו אדון נכבד לבדוק את דיווחי החברות בנדון שמעלים מספרים שונים וכן את העובדה שביומיים המדוברים תוכננו לחברת אל על לבדה 107 טיסות יוצאות מנתב"ג.
• הממשלה – ראשית יש לברך את הממשלה שלא נכנעה ללחץ במבחנה הראשון – עם זאת הייתי מצפה מממשלה יצירתית לחכור מספר מטוסים אזרחיים בכדי להחזיר הביתה תיירים שתקועים בארץ, ואולי להחזיר מחו"ל ישראלים שנתקעו שם. ובכך להשפיע באופן דרמטי על ניהול המשבר ועל השלכותיו התדמיתיות למדינה.
• עובדי אל על – איפה היצירתיות שלכם? הרי הכי קל והכי מטופש זה להשבית הכל ובבת אחת – קל כי זה לא מצריך שום מחשבה ומטופש כי זה פוגע קודם כל ובעיקר בלקוחות שלכם ולא בממשלה עליה אתם מנסים ללחוץ. במקום זה יכולתם לבחור בדרכים יצירתיות יותר שתפגענה באוצר המדינה ונמקבלי ההחלטות (ואני יכול להעלות רעיונות רבים) – אבל לא – אתם בחרתם בדרך הפשוטה מבחינתכם.
• הוצאות הביטחון – המחזור של אל על בשנת 2012 עמד על שבעה וחצי מיליארד שקלים מתוכם כ-370 מיליון עבור הוצאות ביטחון. יהיה סביר להניח שאובדן ההכנסות כתוצאה מאי טיסות בשבת עומד על לכל הפחות 10% מהמחזור – כלומר 750 מליון ₪ – פי שניים מכלל הוצאות הביטחון ופי 10 מהחלק במימון הוצאות הביטחון שבגללו פרצה השביתה (ההפרש בין 80% אותם הסכימה הממשלה לתת מלכחתחילה לבין 97.5% שהובטחו עם תום השביתה). אז הרשו לי לפקפק בטענה שהוצאות הביטחון הם הם האזיקים שכובלים את ידי החברה (כפי שתוארו בציוריות רבה ע"י דוברים שונים מטעם החברה ומטעם ההסתדרות) בבואה להתחרות בחברות התעופה הזרות ("וכולנו הרי שמחים לתחרות!") ולא רחמנא ליצלן הנושא הטעון של הטיסות בשבת, בגינו מושבת צי המטוסים של החברה ליום וחצי בשבוע.
• השורה התחתונה – הרי על מה התנהלה השביתה הזו – על הפגיעה בתחרותיות של אל על בגלל פתיחת השוק לתחרות רבה יותר. כפי שאמרתי בהתחלה, השיקול הכספי מעולם לא היה השיקול הדומיננטי מבחינתי בבחירת חברת תעופה, אבל אחרי ארועי השבוע האחרון, בהם הפגינה החברה באופן מעורר השראה את התייחסותה לציבור לקוחותיה, אעשה כל מאמץ בעתיד לא לטוס בחברת אל על, ואפעל כדי שגם העובדים שלי יבחרו באותה הדרך. אני משוכנע שיש אלפים נוסעים אחרים שאחרי הסבל שחוו בימים האחרונים לא יבחרו בחברת אל על בעתיד.

אז במבחן התוצאה חברים – פשוט נכשלתם. הדבר העיקרי שעשיתם השבוע הוא קידום מכירות מוצלח עבור המתחרים שלכם. ולא, לא אשמח לראותכם בטיסתי הבאה.

הטיעון העיקרי של פרקליטיה של הגברת ענת קם הוא קלות המעשה. כלומר העובדה שהאבטחה בלשכת אלוף פיקוד מרכז לא היתה הדוקה מספיק ואיפשרה לאותה לוחמת חופש להעתיק את המסמכים המסווגים, די בה בכדי להפחית את חומרת המעשה, כי למעשה אנשי בטחון המידע הם האשמים האמיתיים והגברת קם היא בחזקת "תינוק שנשבה".

תמוה? ובכן לא ממש. שורשיו של טיעון זה הם בזרע שנטמן באוגוסט 2008 כאשר נכדתו של השר בנימין בן אליעזר (פואד) וחברה טיפסו על גדר הספארי ברמת גן, נכנסו לחצר הפילים ושם פגע בהם הפיל "מותק". הפורצים הצעירים לא היססו ומיהרו לתבוע את הנהלת הספארי על כך שהגדר המקיפה את הספארי אינה גבוהה די הצורך בכדי למנוע מנערים תמימים להכנס לתוך המתחם. הגיוני.

למרות שאין לי הכשרה משפטית, נראה לי שבניתי כאן קו הגנה מצויין לפעם בה יתפשו אותי עובר רמזור באור אדום. – אור? הצחקתם אותי. הרי אם רוצים שאני באמת אעצור, צריך לשים מחסום מבלוקים של בטון, ולא לרמוז כאילו די במנורה לא מאד גדולה התלויה באוויר בכדי לעצור מכונית שמשקלה חצי טון.

אני חייב לסיים, אני רץ להחליף את כל הסורגים בבית, כדי שכאשר חלילה יפרוץ לכאן גנב הוא לא יוכל לטעון שעשה זאת רק בגלל שהסורגים שהתקנו לא היו מספיק עבים.