הטיעון העיקרי של פרקליטיה של הגברת ענת קם הוא קלות המעשה. כלומר העובדה שהאבטחה בלשכת אלוף פיקוד מרכז לא היתה הדוקה מספיק ואיפשרה לאותה לוחמת חופש להעתיק את המסמכים המסווגים, די בה בכדי להפחית את חומרת המעשה, כי למעשה אנשי בטחון המידע הם האשמים האמיתיים והגברת קם היא בחזקת "תינוק שנשבה".
תמוה? ובכן לא ממש. שורשיו של טיעון זה הם בזרע שנטמן באוגוסט 2008 כאשר נכדתו של השר בנימין בן אליעזר (פואד) וחברה טיפסו על גדר הספארי ברמת גן, נכנסו לחצר הפילים ושם פגע בהם הפיל "מותק". הפורצים הצעירים לא היססו ומיהרו לתבוע את הנהלת הספארי על כך שהגדר המקיפה את הספארי אינה גבוהה די הצורך בכדי למנוע מנערים תמימים להכנס לתוך המתחם. הגיוני.
למרות שאין לי הכשרה משפטית, נראה לי שבניתי כאן קו הגנה מצויין לפעם בה יתפשו אותי עובר רמזור באור אדום. – אור? הצחקתם אותי. הרי אם רוצים שאני באמת אעצור, צריך לשים מחסום מבלוקים של בטון, ולא לרמוז כאילו די במנורה לא מאד גדולה התלויה באוויר בכדי לעצור מכונית שמשקלה חצי טון.
אני חייב לסיים, אני רץ להחליף את כל הסורגים בבית, כדי שכאשר חלילה יפרוץ לכאן גנב הוא לא יוכל לטעון שעשה זאת רק בגלל שהסורגים שהתקנו לא היו מספיק עבים.