מילים: ירון סופר, לחן: יאיר רוזנבלום, אפריל 2018
(נכתב כמחווה לטלפון החכם שנקרע באכזריות על ידי הרשויות מאימו הצעירה כשזו יצאה לטיול שנתי).
בחדרנו הקר
יש חפיץ* אחד מוזר
הוא מונח על השידה,
ולא עושה דבר.
מסכיו הכבויים
מכוסים באבק
כבר שבוע שלם
המטען – מנותק!
והוא מסרון אחד נושא עוד בשבבו
לצלם סלפי של איה כשתבוא,
על שבביו אותו יפיץ
לקהל העוקבים המעריץ.
והוא כבוי ומחכה לה,
כבר ימים חולם הוא שיזכה לה
סוללה חוסך ומצפה לה,
מתי כבר יגיע הלייק.
בחדרנו הקר
יש חפיץ אחד מוזר
הוא זרוק על הכרית,
ולא עושה דבר.
איש אינו בא לגלוש,
ואין איש מדבר
כבר שבוע שהוא
כלל אינו משדר.
והוא מסרון אחד נושא עוד בשבבו
לעדכן הסטטוס של איה כשתבוא,
להתכתב ביישומים
בהודעות ובאימוג'ים.
והוא כבוי ומחכה לה,
כבר ימים חולם הוא שיזכה לה
עדכונים מתקין ומצפה לה,
מתי כבר יגיע הקליק.
בנס ציונה ישנו
סים לגמרי לא מהיר,
שהוריד הרבה סרטים
בכל פינות העיר.
הוא מכיר כל יישום,
כל LogIn כל סיסמה,
הוא בחבילת הגלישה
כבר כמעט שנה.
והוא חולם שכמו שאת הסטורי העלה
יתקין גם סנאפצ'ט לנערה הצעירה,
על הגלקסי S4 אותו יריץ
מפורסמים להעריץ.
והוא כבוי ומחכה לה
כבר ימים חולם הוא שיזכה בה,
על הסיסמא מגן ומצפה לה,
מתי כבר תגיע הלום.
* חפיץ – גאדג'ט