מחבר: Yaron Soffer

1. יום ג', היום השני למבצע, יונית לוי: "עברו עשרים וארבע שעות – איך יתכן שהחמאס עדיין יורה טילים"

ואותה שאלה חוזרת כל ערב…

2. יום ג' היום השני למבצע, ידיעות אחרונות: "זו מסתמנת כמלחמת התשה"

(כלומר אנחנו מאוכזבים שלא הצלחתם לגמור את זה ב-12 שעות), הרי ברור שזו מלחמת התשה שנמשכת בעשר חמש עשרה השנים האחרונות (לפחות מבחינת תושבי הדרום), ותימשך בשבועות הקרובים כאשר במקביל יאבדו השדרים והפרשנים את הסבלנות ויטענו "הציבור מאבד את הסבלנות"

3. יום ג', ידיעות אחרונות: "טיל תודעה על חדרה"

אתם יודעים (וגם אנחנו במערכת העיתון) שטיל כזה לא משנה למעשה כלום – אבל חייבים למצוא בכוח הישגים לחמאס וכשלונות לישראל, אחרת אנחנו לא עושים את עבודתנו העיתונאית.

4. יום ד', ידיעות אחרונות: "מנגד הגיב צה"ל במכת פתיחה מהוססת, מפוספסת ונטולת הפתעות"

נראה שבמצוקת המבצע נתנו למבקר התאטרון לכתוב פרשנות צבאית.

5. יום ד', ידיעות אחרונות: "חלאד משעל מאיים – אם הכיבוש לא יפסק – נירה על חיפה".

איום שהופך לנושא לדיון באולפני החדשות. אני מנסה להבין את האיום הנורא הזה, על גוש דן הם יורים, חמישה מליון אזרחים בטווח הטילים – אבל המחשבה על זה שהם יירו על חיפה צריכה לגרום לנו לפרוץ בבכי ולבקש הפסקת אש? ואחרי חיפה? מה אז? יאיימו לירות על עכו או על כרמיאל? אמא'לה!

6. יום ד', זהבה גלאון: "די לחיסולים, הנסיון מוכיח שכאשר מחסלים פעיל טרור בא במקומו מישהו גרוע יותר"

ואני אומר יש להחליף את המילה 'חיסול' במילה 'ויתור' ואת המילה 'מישהו' במילה 'דרישה'.

7. יום ה', נמל אשדוד הושבת בגיבוי ההסתדרות היות והעובדים חוששים (או במילים אחרות רוצים עוד המבורגר לצהריים),

אבל במקביל 200 נהגי משאיות ישראלים מובילים מזון ומים לרצועה תחת אש של ארגוני הטרור.

ואני שואל – איפה ההסתדרות כשצריך אותה? למה הם לא דואגים לבטיחות נהגי המשאיות ודורשים שכל עוד יש סכנה הם ישבתו? (ושלא ישתמע חלילה שאני נגד זה שאנחנו מספקים מזון ומים לצד בו אנחנו נלחמים כאילו מדובר במשחק מונופול ולא במלחמה)

8. יום ו' בבוקר, ידיעות אחרונות: (וכל המוסיף גורע) "המטחים הכבדים מרצועת עזה ממשיכים לגבות מחיר בישראל: אדם אחד נפצע הבוקר (יום ו')"

(ההדגשה במקור – מתאים יותר למצב בו אחרי חמישים הרוגים נהרגו עוד עשרה – טפו טפו טפו)

9. אוי ושכחנו לומר שאיך יתכן שכיפת ברזל לא מיירטת את כל הטילים או שיש לה התרעות שווא

(ואם תשאלו אותי אזי מדובר בפלא טכנולוגי הגובל בגאונות! – למרות שיש לי הרבה מה לומר על הגישה האסטרטגית של השקעה במיגון)

10. יום ה' אולפן חדשות 2:תמונות מתל אביב – תראו הרחובות ריקים

רוצה לומר הצליחו אנשי החמאס לעצור את העיר ללא הפסקה – אז מה? זו מלחמה לעזאזל…

11. אז מה התקשורת הישראלית רוצה:

– אפס הרוגים אזרחים בצד השני

– מבצע שיגמר תוך יום

– אפשרית פגיעה מסויימת באזרחים בצד הישראלי אבל בשום פנים ואופן לא פגיעה חלילה באזרחים

– רצוי – שיחות שלום שתתנהלנה במקביל כדי שאנו מאזן לא יפנה חלילה לבי הדין הבינלאומי (חשבתי לתומי שהיות והוא ראש ממשלת האחדות הפלסטינאית, ואחראי מתוקף כך לירי מכוון על אזרחים אז הוא אמור להיות בצד הנתבע ולא בצד התובע – אבל איפה הפרקליטות כשצריך אותה)

מסכנים הכתבים – אזרחים לא מתלהמים, מעט מאד נפגעים בצד הישראלי, עדין אין עליהום בין לאומי – מה עושים – איך נראה שהפסדנו.

כמה ימים היתה נמשכת מלחמת ששת הימים על 700 הרוגיה ו2500 הפצועים עם התקשורת של היום?

12.אז מי למעשה יקבע אם ישראל תנצח במערכה הזו או תפסיד? ראש הממשלה? שר הביטחון? הקבינט? הרמטכ"ל? – לא ולא, כפי שקרה במערכות הקודמות מי שיקבע יהיו רזי ברקאי, יעל דן, יונית לוי, אמנון אברמוביץ ואודי סגל. הם אלו שבהרמת גבה ברגע הנכון, שפת גוף תוקפנית בזמן שהמרואיין הוא חבר ממשלה בישראל, ואמפתית כהמדובר בדובר חמאסי על קן הטלפון מעזה, יקבעו שישראל הפסידה או יצאה בתקו בסיבוב הזה בלי קשר ממשי למציאות ולעובדות.

ואפשר לצפות את דוח המבקר שימליץ להעביר מתפקידם אי אלו אנשים בדרג מקבלי ההחלטות או בדרג הביצועי – אבל מי ימליץ להעביר מתפקידם את אותם כתבים ופרשנים שהם אלו שקובעים את תוצאת המלחמה היות ו
"perception is reality".

13. יום א' בבוקר, ידיעות אחרונות: "בעקבות ירי הרקטות לחברון: צה"ל יעביר הנחיות התגוננות לפלסטינים" (וכל המוסיף גורע)

14. וכמחווה לאבשלום קור – רגע של עברית. אני שומע וקורא פעמים רבות את הביטוי "מטח כבד". במקרים רבים מדובר ב3-4 רקטות. עכשיו אני מבין שעל ירי בודד צריך לומר "רקטה נורתה", והשלב הבא בכמות הוא "מטח" (לפי מילון אבן שושן, פרוש המילה "מטח" היא "יריה בבת אחת מכמה כלי נשק בני אותו הסוג". אז מה זה כמה כלי נשק? נניח שלושה?) אז מה ראוי להקרא מטח כבד? בוודאי שלא 2-3 רקטות. אולי 20-30.

אבל הביטוי "מטח כבד" מתאים הרבה יותר לכותרת אדומה עם רקע שחור.

15. וחייבים, פשוט חייבים, לדבר על הזוכה העיקרי (וכנראה היחידי) מארועי השבועיים האחרונים, הלא הוא עורך הדין רונאל פישר – מישהו זוכר?

ביום ראשון, ה19-1-2014 הוקדשו דקות רבות במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 לנושא כאוב. הירידה באחוז תלמידי התיכון והסטודנטים שלומדים מדעים. אינני זוכר את המספרים המדוייקים אך הכתבים ביכו את אבדן האטרקטיביות של התחום, השתלחו במרומז ב'רשויות' (להלן משרד החינוך) שכנראה לא עושות את העבודה והסבירו שהכל זה בגלל שהמורים לא יודעים איך לאתגר את תלמידהם במאה ה21.

צפיתי במהדורה בעניין רב, וכן במהדורות של יום שני ויום שלישי. שם היו דווקא איטמים מעניינים במיוחד. אחד על נאור ציון שהפך מסנדאפיסט לבמאי והשני על מישל אובמה שארחה שחקן כדורסל שאינני זוכר את שמו לכבוד יום הולדתה החמישים.

אין לי דבר כנגד נאור ציון ומישל אובמה, להפך, אני ממש לא מחבב את שניהם. מה שכן משך את תשומת ליבי הוא פרק הזמן בשלושת המהדורות  הללו שהוקדש לרוזטה. אינני מתכוון לאבן הרוזטה שגם עליה היה ראוי חלילה לספר לעתים בערוצי הטלוויזיה, אלא לחללית רוזטה. חללית ששוגרה בשנת 2004 על ידי האיחוד האירופי, בילתה עשר שנים כמסע בחלל מהן כשנתיים בתרדמה, והתעוררה ביום שני השבוע בכדי להשלים את המפגש שלה עם שביט בשם צ'וריומוב-גרסימנקו. פרוייקט שאפתני ומרתק שמטרתו ללמוד על הרכב כוכב השביט.

ובכן, בשלושת המהדורות של תחילת השבוע בערוץ 2 הזמן המצטבר שהוקדש לנושא ה'מדעי' הזה הוא – ניחשתן נכון – 0 . אפילו לא במסגרת התחזית בה מקובל לעיתים לשתול איטמים מדעיים מעין אלו (היות וזה לא שיך לספורט, פוליטיקה, או לקידום מכירות הדיסק החדש של אמן כזה או אחר).

ואנחנו הרי יודעים ומבינים את הסיבה. פשוט אין מקום בלוח השידורים העמוס של הערוצים המסחריים לתוכניות מדע, הם מלאים בתוכניות ריאליטי שהומרו לסוגה עילית בכדי לרצות את הרגולטור. ברור גם שהטלויזיה 'לא קובעת אופנה' אלא רק 'משקפת' את מה שההמון רוצה. ואם ההמון היה רוצה מדע הם מיד היו מבטלים את האח הגדול, ואת תוכניות הספורט הבלתי נגמרות, ונותנים להמונים את מה שהם רוצים – תרבות ומדע. תפקידה של הטלויזיה המסחרית איננו חלילה לעשות, להוביל או להתוות כיוון אלא רק למתוח ביקורת על מי שצריך לעשות זאת בעודם בוחנים את נתוני הריטינג של תוכנית הבישול האחרונה, ומדרדרים עוד יותר את תוכן השידורים לכיוון המכנה המשותף המנמיך משנה לשנה.

וחזרנו למסקנה הבלתי נמנעת – הכל אשמתו ואחריותו של משרד החינוך, וטוב שהכתבים והעורכים בטלויזיה מבינים כמה חשוב להסביר לנו את זה.

לפני שלושה שבועות, זוגתי שתחייה נסעה לסוף שבוע בחו"ל עם חברות כדי "לטעון את המצברים". המצבר היה בטעינה ארבעה ימים וארבעה לילות – זמן ממושך לכל הדעות.

בבית הספר התיכון למדתי שאם שבוע אחרי שאתה טוען את המצבר הוא שוב ריק, יש בעיה או במטען או במצבר. אם לשפוט לפי הנעליים החדשות, החיוך הזחוח והמבט המצועף איתם היא חזרה מארוע הטעינה, לא היתה שום בעיה  עם המטען.

אם מסתכלים אחורנית על עשר השנים האחרונות, ככל שהילדים גדלים כך נדרש לטעון את המצבר לעיתים יותר ויותר קרובות, זה סימן מובהק לזה שהמצבר עומד להתפגרת. ואתם יודעים איך זה, המצבר מתפגר תמיד ביום גשם, כשאתם מאחרים לפגישה חשובה, או במקרה שלנו רגע לפני שצריך להסיע את שניהם לחוגים בשני הצדדים של העיר באותה השעה, להכין מאכל משפחתי לארוע של הכיתה, ו"להיות שם" בשביל הילד/ה כשהוא/היא "לוקח/ת אחריות" ו"מכינ/ה" את שיעורי הבית ב"עצמו/ה".

כולנו מכירים את התופעות שמאפינות מצבר לא טעון, קוצר רוח, מרירות, קרטוע, עשן שעלול לעלות מאזור המנוע – בקיצור – חוויית נסיעה לא נעימה ובעיקר מאד לא בטיחותית.

אז מה אני צריך לעשות עכשיו? האם הגיע הזמן להחליף מצבר?

ומה יהיה עם המצבר החדשה? איך היא תסתדר עם האתגרים הגדלים לנו בבית.

המשך תבוא …

ונפתח במשל: בארץ חלם החליטו קברניטי המשק לפתוח את שוק התקשורת הסלולרית לתחרות מחו"ל. מה עשתה חברת הסלולר המובילה באותה מדינה בכדי להילחם ברוע הגזירה – הלכה וסגרה את השירות למיליון הלקוחות שלה למשך יומיים לאות מחאה.

זו אכן חלם אתם אומרים – זה לא יתכן – הרי הם יורים לעצמם ברגל ויגרמו ללקוחות שלהם לעזוב אותם במקום להישאר.

לא יתכן? הרי זה בדיוק מה שעשו עובדי חברת אל על והנהלת החברה בתחילת השבוע.

במשך שלושת העשורים האחרונים הזדמן לי לצערי לטוס לחו"ל פעמים רבות. בכל המקרים התאמצתי לבחור בחברת אל על פני חברות אחרות ולעודד את העובדים בחברות שניהלתי להעדיף את חברת אל על גם כאשר פירוש הדבר היה לשלם עבור כרטיסי טיסה יקרים יותר, או עבור שהייה של עובד בסוף שבוע בחו"ל בכדי להמתין לטיסות חזרה עם צאת השבת.

אני לא מתבייש לומר שהסיבה העיקרית לכך היתה פטריוטיות – העדפה של כחול לבן. השירות של אל על היה לטעמי בסדר – לא טוב ולא גרוע משמעותית מזה של חברות אחרות.

בימים האחרונים עקבתי בהשתאות אחר השביתה של חברות התעופה הישראליות ובראשן חברת אל על. השבתה פתאומית, אלימה, שפגעה באלפי אנשים, תיירים וישראלים כאחד. שביתה עליה הכריזו ביום חמישי – בהתראה של פחות משלושה ימים.

ברצוני לציין כי לא נפגעתי מהשביתה בכל דרך והיא לא שיבשה תוכניות – לא לי, לא לעובדי ולא למי ממכרי. בעבר נתקעתי שלוש פעמים בשדות תעופה בארץ ובחו"ל בשל השבתות פתאומיות ופראיות של נתב"ג – מה שלא גרם לי לחיבה יתרה ליו"ר ההסתדרות דאז (השר דהיום – עמיר פרץ) אבל זה שייך לסיפור אחר.

אפשר לחלק את השביתה לשני חלקים – החלק שקדם לאישור הסכם השמים הפתוחים בממשלה והחלק שאחריו. נתייחס לרגע לחלק השני: בהחלטת הממשלה נקבע כי עם אישור ההסכם, מוקצבים לשרי האוצר והתחבורה 45 יום לדון עם החברות על פיצוי (כגון עבור הוצאות הביטחון).

הייתי (אולי) יכול להבין אם השביתה היתה מתחילה לאחר תום 45 הימים הללו, במידה והממשלה לא היתה נושאת ונותנת בתום לב, אבל להמשיך את השביתה הבריונית הזו רק בכדי "לזרז" את המו"מ עם הממשלה – זו פשוט בריונות וחוצפה.

ועוד כמה מחשבות:

• ההנהלה – אני לא מבין בחוקי התעופה, אבל צפיתי במנכ"ל אל על (בעודו מתאפק לא לחנוק את השר כ"ץ היושב לידו באולפן) מסביר את הרציונל לשביתה ומדוע היא נחוצה, אך לא משבית את הטיסות בעצמו אלא נותן לעובדים לעשות זאת כדי שלא יצטרך חלילה לפצות את ציבור הנוסעים.
• ההסתדרות – מחזיק תיק התחבורה בהסתדרות התראיין לערוץ 2 ביום ראשון בערב, על רקע תורים משתרכים של נוסעים מיואשים בשדה התעופה, ואמר לכתבת "הרי אם לא היתה שביתה לא היית מראיינת אותי" – ובכן אדוני – אני חושב שאתה טועה, במידה והיית מעוניין הרי שהיו מזמינים אותך לאולפן ומראיינים אותך בשמחה. ובכל אופן נראה לי שיכולת למצוא שיטות פחות גרועות להשיג זמן מסך. אגב – בהמשך להערתו לפיה "יש לכל חברות התעופה הישראליות ביחד רק 40 מטוסים מסכנים", מתבקש אותו אדון נכבד לבדוק את דיווחי החברות בנדון שמעלים מספרים שונים וכן את העובדה שביומיים המדוברים תוכננו לחברת אל על לבדה 107 טיסות יוצאות מנתב"ג.
• הממשלה – ראשית יש לברך את הממשלה שלא נכנעה ללחץ במבחנה הראשון – עם זאת הייתי מצפה מממשלה יצירתית לחכור מספר מטוסים אזרחיים בכדי להחזיר הביתה תיירים שתקועים בארץ, ואולי להחזיר מחו"ל ישראלים שנתקעו שם. ובכך להשפיע באופן דרמטי על ניהול המשבר ועל השלכותיו התדמיתיות למדינה.
• עובדי אל על – איפה היצירתיות שלכם? הרי הכי קל והכי מטופש זה להשבית הכל ובבת אחת – קל כי זה לא מצריך שום מחשבה ומטופש כי זה פוגע קודם כל ובעיקר בלקוחות שלכם ולא בממשלה עליה אתם מנסים ללחוץ. במקום זה יכולתם לבחור בדרכים יצירתיות יותר שתפגענה באוצר המדינה ונמקבלי ההחלטות (ואני יכול להעלות רעיונות רבים) – אבל לא – אתם בחרתם בדרך הפשוטה מבחינתכם.
• הוצאות הביטחון – המחזור של אל על בשנת 2012 עמד על שבעה וחצי מיליארד שקלים מתוכם כ-370 מיליון עבור הוצאות ביטחון. יהיה סביר להניח שאובדן ההכנסות כתוצאה מאי טיסות בשבת עומד על לכל הפחות 10% מהמחזור – כלומר 750 מליון ₪ – פי שניים מכלל הוצאות הביטחון ופי 10 מהחלק במימון הוצאות הביטחון שבגללו פרצה השביתה (ההפרש בין 80% אותם הסכימה הממשלה לתת מלכחתחילה לבין 97.5% שהובטחו עם תום השביתה). אז הרשו לי לפקפק בטענה שהוצאות הביטחון הם הם האזיקים שכובלים את ידי החברה (כפי שתוארו בציוריות רבה ע"י דוברים שונים מטעם החברה ומטעם ההסתדרות) בבואה להתחרות בחברות התעופה הזרות ("וכולנו הרי שמחים לתחרות!") ולא רחמנא ליצלן הנושא הטעון של הטיסות בשבת, בגינו מושבת צי המטוסים של החברה ליום וחצי בשבוע.
• השורה התחתונה – הרי על מה התנהלה השביתה הזו – על הפגיעה בתחרותיות של אל על בגלל פתיחת השוק לתחרות רבה יותר. כפי שאמרתי בהתחלה, השיקול הכספי מעולם לא היה השיקול הדומיננטי מבחינתי בבחירת חברת תעופה, אבל אחרי ארועי השבוע האחרון, בהם הפגינה החברה באופן מעורר השראה את התייחסותה לציבור לקוחותיה, אעשה כל מאמץ בעתיד לא לטוס בחברת אל על, ואפעל כדי שגם העובדים שלי יבחרו באותה הדרך. אני משוכנע שיש אלפים נוסעים אחרים שאחרי הסבל שחוו בימים האחרונים לא יבחרו בחברת אל על בעתיד.

אז במבחן התוצאה חברים – פשוט נכשלתם. הדבר העיקרי שעשיתם השבוע הוא קידום מכירות מוצלח עבור המתחרים שלכם. ולא, לא אשמח לראותכם בטיסתי הבאה.

הטיעון העיקרי של פרקליטיה של הגברת ענת קם הוא קלות המעשה. כלומר העובדה שהאבטחה בלשכת אלוף פיקוד מרכז לא היתה הדוקה מספיק ואיפשרה לאותה לוחמת חופש להעתיק את המסמכים המסווגים, די בה בכדי להפחית את חומרת המעשה, כי למעשה אנשי בטחון המידע הם האשמים האמיתיים והגברת קם היא בחזקת "תינוק שנשבה".

תמוה? ובכן לא ממש. שורשיו של טיעון זה הם בזרע שנטמן באוגוסט 2008 כאשר נכדתו של השר בנימין בן אליעזר (פואד) וחברה טיפסו על גדר הספארי ברמת גן, נכנסו לחצר הפילים ושם פגע בהם הפיל "מותק". הפורצים הצעירים לא היססו ומיהרו לתבוע את הנהלת הספארי על כך שהגדר המקיפה את הספארי אינה גבוהה די הצורך בכדי למנוע מנערים תמימים להכנס לתוך המתחם. הגיוני.

למרות שאין לי הכשרה משפטית, נראה לי שבניתי כאן קו הגנה מצויין לפעם בה יתפשו אותי עובר רמזור באור אדום. – אור? הצחקתם אותי. הרי אם רוצים שאני באמת אעצור, צריך לשים מחסום מבלוקים של בטון, ולא לרמוז כאילו די במנורה לא מאד גדולה התלויה באוויר בכדי לעצור מכונית שמשקלה חצי טון.

אני חייב לסיים, אני רץ להחליף את כל הסורגים בבית, כדי שכאשר חלילה יפרוץ לכאן גנב הוא לא יוכל לטעון שעשה זאת רק בגלל שהסורגים שהתקנו לא היו מספיק עבים.

על שני דברים חונכתי בבית הורי. האחד – להיות ישר ושומר חוק. והשני – לחסוך במים. לאימי, שחיה בירושלים בימי המצור של מלחמת העצמאות, היה (ועודנו) נושא החיסכון במים קיצוני עד כדי כפייתיות.

היום בהיותה בת 84 היא מתגנבת בלילות להשקות את שלושת העצים שנותרו בחיים בחצר הבית בו היא מתגוררת מזה 50 שנה. ומדוע בלילה – כדי שלא יתפוש אותה פקח – הרי אסור להשקות גינות. הרי לכם קיצו של החינוך לשמירת חוק.

גם בי הוטבע נושא החיסכון במים עד לכדי אובססיה. אחת מטראומות הילדות שלי הייתה כאשר ראיתי את שכני משאירים את ברז הכיור פתוח בזמן שטיפת הכלים ועד היום אני עושה אופטימיזציות בכל פעם שאני פותח ברז.

כשבנינו, לפני כשבע שנים, את ביתנו החדש, רצינו לכלול בבית מערכת לטיהור מים אפורים. אך העלות, והחישוב הפשוט לפיו לא נחזיר את ההשקעה לעולם (במחירי המערכות והמים שהיו נהוגים אז ובהתחשב בבלאי ועלות תחזוקה שוטפת) הורידו אותנו מהמחשבה האווילית.

בימים אלו, בעוד שכניי לשכונה שוטפים את ריצפת ביתם בצינור לקראת הפסח, ובמרינה בהרצלייה שוטפים את היאכטות בצינור (היות ויש חוק האוסר על השקיית מכונית בצינור, אך את תחום היאכטות החוק איננו מכסה), מפציע מכל מרקע הקמפיין החדש לחיסכון במים. אנו נדרשים לראות את גינתנו מצהיבה בעודנו קוראים כי "לא ייאסר שימוש בבריכות רחצה פרטיות היות ואי מילוי הבריכה יגרום לבלאי ולנזק כספי לבעלי הבריכות".

ועוד אנו קוראים כי החוק למניעת השקיית גינות ייאכף באופן פשוט להפליא – אם הדשא שלך ירוק – אתה עבריין. כלומר מי שמתקלח במשך חצי שעה, מצחצח את השיניים בצינור, ומפעיל את המדיח עם צלחת בודדת – אך אינו משקה את הדשא שלו הוא בסדר, ומי שחוסך בכל תחומי החיים, וממחזר מים לגינה כך שהדשא שלו ירוק – הוא עבריין. וזאת כדי לא להסתבך בשיטה המורכבת של הסתכלות על השורה התחתונה והיא מונה המים, וחלילה מתן מוטיבאציה לאנשים לחסוך ולנצל מים ביעילות.

לצערי, לראות את נינט טייב או מנשה נוי מאופרים בדוגמא של אדמת נגב אחרי הגשם לא עושה לי את זה. אינני מומחה במדיה ופרסום אך נראה לי כי קמפיין כה אומלל וחסר השראה לא נראה כאן שנים. לטעמי, מעט השקעה ויצירתיות היו יכולים לחולל שינוי מהותי הרבה יותר, ולהלן כמה דוגמאות:

1. put your money were your mouth is – רוצים שנחסוך במים – בבקשה. ספסדו פתרונות ביתיים למיחזור מים, הכירו בהוצאה חד פעמית של שרברב לשינוי הצנרת בבית כהוצאה מוכרת (ולא נורא אם כמה אנשים ינצלו זאת לרעה).
2. ריתמו את הרשויות המקומיות למאמץ. איזה מוטיבאציה יש היום לראש עיר לחסוך במים ולהסתכן בכך שלא יקבל את אות העיר הירוקה בשנה הבאה? הכריזו על תחרות בין הערים לפי קריטריונים של חיסכון / צריכה לנפש, והציעו פרס מהותי (פטור מארנונה לחצי שנה) לתושבי העיר הזוכה. ראשי העיר יכולים לעשות רבות בתחום ההסברה כמו גם בנושא ההשקיה וסוג הגינון ברחבי העיר.
3. נצלו את מדיית הריאליטי. סוף סוף יוכל גם הערוץ הראשון ליהנות מהזאנר. קחו 10 קבוצות, תנו לכל קבוצה בית מגורים קיים ותקציב מוגבל וריאלי (כדי שאחרים יוכלו ללמוד ולהעתיק), והדיחו בכל פרק את מי שהשתמש בכמות המים הכי גדולה (ו/או חשמל – למה לא להרוג כמה ציפורים אקולוגיות באבן אחת?)
4. שנו את תעריף המים. לתעריף שיעשה הבדל. יקבע יעד צריכה לנפש, למשל 100 ליטר לאדם ליום. מי שיעמוד ביעד – יקבל מענק נאה מהמדינה (מאה – מאתיים ₪ לחודש יעשו פלאים). מי שיחרוג ישלם מחיר גבוה לקוב. אני משוכנע שההכנסות לאוצר המדינה תגדלנה ולא תקטנה כתוצאה מהמהלך.
5. נצלו את הטכנולוגיה. מוני מים חכמים אשר נקראים מרחוק אוטומטית כל מספר דקות, מאפשרים לזהות נזילות בצנרת, גניבת מים, ושימוש חריג. זה יכול לעזור לששת הפקחים שגויסו לטובת אכיפת התקנה לאי השקיית גינות בכל הארץ (!) לדעת באיזה בתים הם צריכים לבקר… לא חייבים להחליף את כל התשתית היום אבל אפשר בהחלט לדרוש שתשתיות חדשות ומונים חדשים (שמוחלפים ממילא אחת לחמש שנים) יהיו מהסוג החדש.
6. מי אשם במשבר המים – אם נבחן מי נענש הרי שהתשובה היא פשוטה – כמובן אנחנו האזרחים. הרבה יותר קל להקריב את הגינה שבנינו בעמל רב, אם היינו חשים שהאחראים למחדל שילמו על כך מחיר – ולא רק אנחנו. אותם פקידים שקיבלו שנים משכורות על חשבוננו צריכים לשלם את המחיר כדי שלא נמצא אנחנו משלמים פעמיים – גם את שכרם של אותם משרתי ציבור, וגם את עלות הקמת הגינות מחדש ביום מן הימים. ואם להתנסח בבוטות – כאשר ראשו של האשם משופד על עמוד, הייאוש נעשה יותר נוח.
7. תנו משוב לאזרחים. בשאלה מקרית לכתב אמר נציב המים כי הקמפיין בשנה שעברה הביא לחסכון עצום. למה לא לומר זאת לאזרחים באופן ברור ובזמן אמת. הרי הידיעה שאחרים מתאמצים ולא רק אני היא זריקת עידוד למוטיבאציה. בפרט אצל חיות עדר כמונו. מדוע לחברת החשמל "מגיע" מד צריכת חשמל צבעוני בטלויזיה כדי לכסות על מחדלי התשתית ברשת החשמל, ולחיסכון במים לא מגיע מדיד שיראה לאזרחים, על בסיס יומי, את מצב צריכת המים הלאומי (ולא – מפלס מי הכינרת איננו מדד המשקף את רמת החיסכון שמשיג הציבור).
8. הכריחו מתכנני בתים לתכנן תשתית נפרדת למים אפורים. בזמן הבניה העלות היא אפסית יסית לעלות של שינוי כזה בבית קיים. מה קל מלהוסיף את הדרישה הזו לתהליך אישורי הבניה של כל מבנה חדש?
9. ובסדר, אם אימצתם ולו משהו מהרעיונות הנ"ל, אתם יכולים להמשיך להראות לי את בר רפאלי מתקלפת על המרקע.

שמחנו לגלות הבוקר כי קהילת הון הסיכון מפשילה את השרוולים כדי לעזור לפתרון המשבר הפוקד את העולם כולו ואת ענף ההי-טק בארץ בפרט.

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20081224_913463

תמצית הכנס (כך במקור):

במסגרת זו, ידונו הנוכחים בנושאים הבאים:

Cash is King: ניהול התקציב ושיפור היעילות • בחינה מחודשת של המודל העסקי: כיצד להגדיל הכנסות במצב הנוכחי • ניתוח אסטרטגיות שוק • מקורות המימון: מי יהווה את מקור המימון שלך וכיצד להתמודד עם המשקיעים בחברות • כיצד להפיק את המירב ממועצת המנהלים שלך • המשאב האנושי: הגדרה מחדש של האתגרים בארגון, איזה מנהיג יצלח טוב יותר את המשבר הנוכחי, כיצד להפחית בעלויות כח אדם, כיצד לשמור על מוטיבציה גבוהה של העובדים, כיצד לתקשר את השינויים הארגוניים.

הצלחנו להשיג עוד מידע על הכנס שלא התפרסם בלינק הרשמי:

תכנית הכנס:

10:00 – 10:30 – התכנסות, מתאבנים מהמזרח הרחוק

10:30 – 12:00 – פאנל – איך לגרום לחברות לבזבז פחות כסף

14:00 – 12:00 – ארוחת צהריים בקומת הVIP

14:00 – 14:30 – קיצוצי שכר בחברות – המודל הדיפרנציאלי מול המודל השיויוני

14:30 – 15:00 – קפה ועוגה

15:00 – 16:00 – פאנל, מדוע לא הגיוני להזרים עוד כסף לחברות בשלב זה, האפקט הפסיכולוגי הלא רצוי שיש להלוואת גישור על היזמים, החשיבות של שמירת הכסף בקרן לעת צרה

16:00 – 17:30 – סרט טבע “אבולוציה לא עושים עם גזר” – כיצד לעזור לחיות החלשות להשביח בתהליך של ברירה טבעית

לבקשת החברים הכנס הבא יערך בלונדון כדי לבדוק מקרוב את ההשפעות הגלובליות של המשבר. נפגשים בטרקלין המלך דויד , בין הנושאים לכנס ההמשך

– איך להפגין וליישם צניעות

– אמפתיה כלפי היזמים – יתרון או חולשה

–ניצול יעיל של הזמן – איך לשלוח תשובות שליליות ליזמים מהblackberry בעודך בחופשה בקונקון

כמו כן מתארגנת קבוצת תמיכה בה יוכלו החברים לשפוך את אשר על ליבם, ובפרט על האטימות של היזמים שפשוט לא מפנימים את המצב.

להתראות (והיו חזקים!)

הגדה של הון סיכון

תרגם מארמית – ירון סופר

בָּרוּך אתה השותף המנהל, אשר בחר בנו מכל היזמים והתכניות העסקיות, ורוממנו מכל לשון, וקידשנו בתקנון ובהסכם ההשקעה, ותיתן לנו השותף המנהל באהבה, את יום השבת הזה, זמן חרותנו (באהבה), לעבור בשקט על דואר אלקטרוני מהבית, לחפש עוד חומר באינטרנט, ולחשוב מאיפה לעזאזל משלמים משכורות בעוד שלושה חודשים. כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל היזמים. בשמחה וששון הנחלתנו. ברוך אתה מקדש החברה ו(לוחות) הזמנים.

בפגישה עם כל השותפים בקרן מוסיפין:

בָּרוּך אתה הדירקטור מלך העולם, בורא מאורי האש. ברוך אתה הדירקטור מלך העולם המבדיל בין חוזה חתום למכתב כוונות (LOI), בין קומיטמנט לפינוק, ביננו לבין החברות האחרות בתחום, בין קדושת שעות וימי המנוחה בקרן, לבין קדושת לוחות הזמנים שעבורה אנו צריכים לעבוד מסביב לשעון, ברוך אתה הדירקטור המבדיל בין קודש לקודש.

הָא אספרסו קצר, די שתו אבהתנא במטבח של הקרן, כל דיכפין ייתי ויאכל, כל דיצריך ייתי ויפסח, כי כשחוזרים למשרד יש רק קפה בוץ ומים מתמי 4, לשנה הבאה באקזיט, השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין.

מניח את סמן הלייזר על השולחן, מכבה את המחשב הנייד, וכל הסמנכ”לים שואלים בשירה:

מַה נשתנה הַלַּיְלָה הזה מכל הלילות?

שבכל הלילות אנחנו אוכלים קש במעבדה, בישיבות הנהלה, בזחילה אצל לקוחות, הַלַּיְלָה הזה – כולו ישיבת דירקטוריון.

שבכל הלילות אנו אוכלים פיצה ושאר ג’נק פוד – הַלַּיְלָה הזה כולו מרור.

שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת – הַלַּיְלָה הזה שוטפים אותנו שתי פעמים.

שבכל הלילות אנו מסובים עם המשקיעים אחד על אחד, הַלַּיְלָה הזה הַלַּיְלָה הזה – כל המשקיעים מסובים (ורק הקדוש ברוך-הוא יצילנו מידם).

מַעֲשֶֹה באינג’ אליעזר ואינ’ג יהֹשוע ובוגר מינהל עסקים אלעזר בין עזריה וPhD- טרפון שהיו מסובין בשוארמיה בפתח תקווה, והיו מעיינים בTerm Sheet- האחרון שקיבלו מהקרן כל אותו הלילה, עד שבא איש הכספים ואמר להם, רבותי, הם כרגע השקיעו במתחרה שלנו.

אֶָמַר Co-Founder אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן 70 שנה ולא זכיתי שמי מבעלי המניות יאמר לי מילה טובה. שנאמר – למען תזכור את יום צאתך מהתפקיד הנֹח כשכיר כל ימי חייך ימי חייך – הימים, כל ימי חייך – הלילות !

וחכמים אומרים – ימי חייך – העולם הזה, כל ימי חייך – להביא לימות המשיח (אקזיט).

כְּנֶגֶד ארבעה יזמים דיברה תורה. אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול.

חָכָם, מה הוא אומר? כל עוד בגילת/נייס/אמדוקס משלמים לי משכורת, מה לי כי אלך לחפש צרות.

רָשָע, מה הוא אומר? כן, גם אני במקומך הייתי מקים סטארט-אפ (או לחליפין “נשמח להשקיע בך”).

תָּם, מה, הוא אומר? אלך אל הקרן, אקח מהם כסף, אעשה חיים משוגעים, אטוס בעולם, ותוך שנתיים אני מסודר (או לחליפין “לא חשוב כמה מושבים יש להם בדירקטוריון, הרי האינטרס של כולם הוא טובת החברה”).

וְשֶאֵינוֹ יודע לשאול – מה חשוב כל הסעיף הזה של זכויות וטו?

בָּרוּך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא. שהמשקיע חישב את הקץ (אקזיט) לעשות כמו שאמר לאברם היזם בברית בין הבתרים (Seed Round), שנאמר ידוע תדע כי גרים תהיו אתה וכל העובדים שלך בחברה לא להם, ועבדו ועינו אותם ארבע מאות שעות בחודש, וגם את קבלני המשנה אשר יעבדו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (ורבי טרפון מבאר “יהיה להם מזל אם יקבלו את קרן הפיצויים שנצברו עבורם בביטוח המנהלים”).

וְהִיא שעמדה לאבותנו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל סיבוב וסיבוב עומדים עלינו לכלותנו (דילול).

יניח האקמול בפיו, ויחתום על הניירות.

בִּמְתֵי מעט, כמו שנאמר – הווליואציה לא משנה, מי יזכור את זה באקזיט.

וַיְעַנּוּנוּ , כמו שנאמר וישימו עליו דוחות התקדמות, ושיחות טלפון, וארוחות בוקר ברביבה וסיליה, וישיבות דירקטוריון, ומצגות סטטוס לכל השותפים האחרים בקרן.

וַנִּצְעַק אל הדירקטור כמו שנאמר … ותעל שַוְעָתָם אל בעלי המניות מן העבודה.

וַיִּשְמַע הדירקטור את קולנו, כמו שנאמר: וישמע אלֹהים את נאקתם, ויזכור את בריתו, וייסע לסקי בשוייץ.

וְאֶת עמלנו – אלו הבנים. כמה שנאמר: צריך לקצץ בBurn Rate-, כל הילוד (ותק של פחות משלוש שנים בחברה) היאֹרה תשליכוהו, וכל איש כספים תחיון.

אֵלּוּ עשר המכות שהביא המשקיע על היזמים, ואלו הן:

יחתום בראשי תיבות ליד כל סעיף מתאים בהסכם.

זכויות פירוק (Liquidation Preferences)

רוב בדירקטוריון

הלוואת גישור (Bridge Loan)

השקעה לפי אבני דרך

שותף צעיר שזו לו השקעתו הראשונה

זכויות וטו

סיבוב לפי שווי נמוך (Down Round)

מחויבות (Commitment)

אופציות לרכישת מניות נוספות בהנחה (Warrants)

דוחות כספיים

יהודה הCFO– היה נותן בהם סימנים: זר”ג ארו”כ מא”ד

לְפִיכָךְ אנחנו חייבים להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה ולקלס למי שנתן לשותפנו ולנו את הכסף הזה, הוציאנו מאפלה לאור גדול …

חַד גַדְיָא, דזבין אבא ב$2M- לפי $1M לפני הכסף

ואתה היזם, ושחט ללוחות הזמנים,

ואתה שער הדולר, והעלה את הBurn Rate-,

ואתה הChairman- ושחט להנהלה,

ואתה בעלי המניות, ושחטו את הווליואציה,

ואתה שותף המנהל ושחט לשותף הזוטר,

ואתה ועדת השקעות, ושחטה לשותף המנהל,

ואתה הNASDAQ-, ושחט לשערי המניות, ששחטו לועדת ההשקעות, ששחטה לשותף המנהל, ששחט לשותף הזוטר, ששחט לווליואציה, ששחט ל Burn Rate-, ששחט ללוחות הזמנים, ששחט ליזם, ששחט למשכורות, ששחט למוטיבאציה, ששחט לחלום, ששחט לROI- של המשקיעים דזבין אבא ב$2M- לפי $1M לפני הכסף, חד גדיא, חד גדיא.

השלמות (מילון מונחים)

ה’ אלוהנו מלך העולם – שם כללי לבעל מניות שליטה, דירקטור או שותף מנהל בקרן

רבי, בן – יזם

ימות המשיח – אקזיט

ברית בין הבתרים – Seed Round

עומדים עלינו לכלותנו – דילול

הערת המתרגם

תרגום זה של ההגדה מתייחס לנוסח הספרדי (חברות פרטיות). בנוסח האשכנזי (חברות ציבוריות) יש מספר שינויים:

במקום “שותף” או “שותף מנהל”, יאמר “אנליסט” או “SEC” בהתאמה

במקום “משלמים משכורות בעוד שלושה חודשים”, יאמר “מביאים עוד שני סנט למניה הרבעון”

במקום “אופציות לרכישת מניות נוספות בהנחה”, יאמר “אג”ח להמרה”

במקום “הלוואת גישור”, יאמר “תביעה ייצוגית”